פסק-דין בתיק עת"מ 19887-04-12

עתירה זו הוגשה במקור בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. שם הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותר מישראל עד להכרעה בעתירה. המשיבים הגיבו על הבקשה והעותר השיב לתגובת המשיבים. עובר למתן החלטה בבקשה ההיא, ביום 20.5.12 הועבר הדיון לבית משפט זה.  

הרקע לעתירה

1.        בעתירה ביקש העותר לבטל את החלטתם של המשיבים מיום 5.3.12, בה הוחלט לסרב לבקשת העותר להגיש בקשה חדשה למקלט מדיני בישראל, בשל שינוי נסיבות בעניינו, ולהורות להם להאריך את אשרת השהייה שלו בישראל, כל עוד בקשתו נבדקת. כן נתבקש להכיר בעותר כפליט על פי אמנת הפליטים וליתן לו רישיון ישיבה של תושב ארעי בהתאם לסעיף 7(ו) לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל של משיב 1 (להלן: "המשיב"). לחילופין, נתבקש ליתן הגנה זמנית קולקטיבית לכל חברי מפלגת FPI השוהים בישראל ו/או להחזיר את ההגנה הקולקטיבית שניתנה על ידי המשיבים לכלל אזרחי חוף השנהב, והעותר ביניהם, עד ליום 31.1.12. 

2.        לטענת העותר, יליד 1981, נשקפת לו סכנת חיים במולדתו, בחוף השנהב, על רקע שינוי דעותיו הפוליטיות, בין השאר, לאחר שנאלץ לברוח מארץ מולדתו מאחר שראשי המפלגה אליה השתייך בעבר, מפלגת PDCI, ראו בו כבוגד, והוא החליט להצטרף למפלגת הנשיא גבאבו והפך כאמור לחבר פעיל במפלגת FPI.

המסגרת הנורמטיבית

3.        בתי המשפט לעניינים מנהליים קבעו לא פעם שבבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים, אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות עתירה על הסף, במסגרת הסמכות הניתנת לבית המשפט לפי תקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, ניתן לסווג את המקרים לשלושה סוגים: (א) המקרים בהם מדובר בעתירות שהנן על פני הדברים עתירות סרק, שברור על פניהן כי יש לדחותן מפני שכל מטרתן אינה אלה ניסיון העותר להרוויח זמן. אותן עתירות אינן מבוססות על ראיות שהעותר מצוי בסכנת חיים אם יגורש לארץ מוצאו, ומשכך ניתן לדחות את העתירה על הסף בהעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה המנהלית או להימנע מליתן צו ביניים. זאת גם כאשר משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה גירוש העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה. במקרים כאלה, אין גם מקום ליתן לעותר זמן נוסף לצורך התארגנות ביציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת, מאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בישראל והיה מודע לאפשרות שיגורש. (ב) מקרים בהם יש לכאורה ממש ועולה מהן, לכאורה, שמדובר בפליט ו/או כי נשקפת לעותר סכנת חיים במידה ויגורש לארץ מוצאו. במקרים כאלו יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת דיון בעתירה עצמה. (ג) מקרים אחרים הנמצאים "בקשת הטווחים", בין שני המקרים הראשונים. במקרים אלו בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטייה תהיה ליתן צו ביניים, עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק, אם מדובר בפליט או אם קיימת סכנת חיים לעותר אם יורחק לארץ מוצאו, מן הראוי שהוא לא יגורש מישראל עד להכרעה בעתירה. ברם, במקרים כאלו, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות אודות היות העותר בסכנת חיים הנטענת, אלא יש לבחון את המקרה הספציפי, לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון העותר ברשויות, בהתנהגות העותר במהלך התקופה בעת הגעתו לישראל, בשלב שבו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות, וכיו"ב שיקולים (ראו למשל עת"מ (ת"א) 2079-02-12 IFEANI נ' משרד הפנים, פורסם במאגרים [15/5/12]).

4.        מקרה זה מלמדינו כי הוא נכנס לגדרו של סוג המקרים הראשון, או לכל היותר לסוג המקרים השלישי, כשהנסיבות כולן מצביעות על דחיית עתירתו של העותר על הסף.

היישום לעניינינו

5.        אין מחלוקת שעם הגעתו של העותר לישראל, בחודש מרץ 2007 דרך הגבול עם מצרים, הוא הגיש בקשה למקלט מדיני בישראל, בנציבות האו"ם לפליטים. ביום 5.7.07, נערך לעותר ראיון על ידי הנציבות, וביום 10.3.08 נדחתה הבקשה למקלט. גם אין מחלוקת כי במהלך הראיון טען העותר כי היה חבר במפלגתPDCI  ועזב את מדינתו כי נחשד בבגידה ואוים על ידי הפטריוטים הצעירים בארצו. באותו ראיון גם טען העותר כי חפץ להגיע לישראל בגלל "הכסף שאנשים יכולים לעשות בישראל" ולכן החליט לבוא דווקא לכאן. כשנשאל מדוע עזב את מדינתו, טען כי היה מעורב במפלגת ה - PDCI אשר איננה עוד בשלטון ושרר חוסר בטחון במדינה ומשפחתו הייתה לקורבן אלימות. בקשת העותר נדחתה בתאריך 10.3.08 וביום 20.3.08 הוגשה מטעמו בקשה לעיון מחדש שנדחתה אף היא ביום 22.9.09. באותן בקשות - הן בבקשה הראשונה והן בבקשה לעיון מחדש, לא העלה העותר מעולם את הטענה כי יש לו חברות במפלגת ה - FPI.

6.        את טענותיו באשר לסכנה הנשקפת לחברי מפלגת ה- FPI הסמיך העותר על ספרות כללית, על דו"ח של Human Rights Watch  מיום 2.6.11 בו דווח על מעשי הרג והתעללות של צבא הנשיא אואטרה באזרחים חפים מפשע וכן על דו"ח מיום 30.9.11 בו תומכיו של הנשיא האמור רוצחים ופוגעים במי שמזוהה כתומך של הנשיא הקודם גבבו ומפלגת ה-FPI.  גם בחודש יולי אשתקד הוציא ארגון אמנסטי אינטרנשיונל דו"ח בו מתוארות הפרות זכויות האדם בחוף השנהב לאחר הבחירות. כן הסמיך העותר את טענותיו על מכתבם של אנשי מפלגת ה-FPI בישראל המפרטים את המצב הקשה של אנשי המפלגה בחוף השנהב.

7.        ברם, בצדק טוענים המשיבים כי אף אם העותר היה לחבר במפלגת FPI, דבר שעל פניו בעייתי ביותר במקרה זה, נוכח הצהרתו המפורשת לפיה "שינה את דעותיו הפוליטיות" והפך לחבר המפלגה רק לאחר הגעתו לישראל, הרי שאין בעובדה זו כשלעצמה כדי להוכיח שנשקפת סכנה לחייו היה ויוחזר לארץ מוצאו. אדרבה, לטענת המשיב, טענה שיש בה טעם רב, לו הייתה אמת בטענת העותר כי חברי FPI נרדפים בחוף השנהב, הרי שהייתה לכך עדות בדיווחים הבינלאומיים השונים, בוודאי בעמדת האו"ם, דבר שלא קיים הלכה למעשה במקרה זה. במציאות, מדינות המערב, לרבות שוודיה וארצות הברית, מחזירות את תושבי חוף השנהב למדינתם והדיווחים המגיעים ממדינה זו הינם על שקט וביטחון השורר במיוחד בערים הגדולות. על כך הוסיף המשיב כי למעט הצהרתו של העותר שהוא חבר חדש במפלגה, הרי שלא הוכיח מהי רמת מעורבותו במפלגה ורמת המסוכנות הנשקפת לו אם יוחזר לארצו.

8.        טענות המשיב הושתתו על פרסומי נציבות האו"ם מחודשים ינואר ופברואר השנה מהם נמסר כי המצב בחוף השנהב הולך ומתייצב, הולך ומשתפר. כבר לפני מספר חודשים נחתם הסכם בין חוף השנהב, ליבריה והאו"ם בדבר חזרתם של פליטים ששהו בליבריה לחוף השנהב. אכן נכון, המשיב הסכים בעבר להימנע מהרחקה של נתיני חוף השנהב במסגרת מדיניות זמנית וארעית בלבד בצוק העיתים, כל עוד המצב בחוף השנהב לא היה די בטוח. ואולם מצב זה כיום, לכל הדעות, השתנה. בנסיבות אלו אפוא, בהן נחתמו הסכמים בין ממשלות ליבריה וחוף השנהב המסדירות חזרתם של תושבי חוף השנהב למולדתם ובנסיבות בהן ארגון ההגירה העולמי פועל בשיתוף נציבות האו"ם להשבתם של כ-15,000 אזרחי חוף השנהב מליבריה בימים אלו, אין בסיס לטענה כי חוף השנהב מסוכנת לרבות למי שחבר במפלגת FPI.

9.        עמדת המשיב התבססה על עמדת הגורמים המקצועיים במשרד החוץ. בין היתר על פרסום משרד החוץ מיום 17.12.11 שבו העימות האלים בחוף השנהב הסתיים כבר בחודש אפריל 2011. עמדה זו של משרד החוץ באשר למצב בחוף השנהב, נסמכה על חוות דעתה של שגרירות ישראל במקום ועולה בקנה אחד עם עמדת נציבות האו"ם לפליטים. בנוסף על כל האמור צודקים המשיבים כי בכל מקרה הסעד הכללי החילופי שנתבקש לתת הגנה זמנית לכל חברי מפלגת  FPI אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה.

10.      משעמדתה הרשמית של המדינה כמו גם של האו"ם הינה כזו שלא נשקפת סכנה לתושבי חוף השנהב השבים למולדתם, שעה שהעותר לא הצליח להשתית את טענותיו על ראיות מנהליות מספיקות שאכן חייו יהיו נתונים בסכנה אם יוחזר למולדתו, אין מקום להיעתר לעתירתו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שטענתו של העותר לפיה הוא חבר במפלגת ה-FPI רעועה אף היא בשל הודאתו שחברותו במפלגה זו הינה חברות חדשה בשל שינוי בדעותיו הפוליטיות שעה שכבר שהה בישראל תקופה די ממושכת לפני השינוי האמור.

לאור כל האמור, ונוכח העובדה כי לא הובאו ראיות מספיקות ולו לכאורה להיות העותר נתון בסכנת חיים אם יוחזר למולדתו (ראו לעניין זה, עע"מ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים, פורסם במאגרים [19.9.11]), דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום,  ג' סיון תשע"ב, 24 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: